שלושה סוגים של נחמדות :-)

האם אתם "אנשים נחמדים"?

עקב תהליך ההתפתחות האישית שלי בכלל, ועם שיטת יומן-דיזיין (Human Design) בפרט, עלתה בי היום השראה לכתוב על שלושת הסוגים של הנחמדות, והרי הם:

1. נחמדות "מותנית"- לא באמת שלכם.
זו היא נחמדות שאינה באמת אותנטית. היא נובעת מ"התניות" שקיבלנו מהסביבה, בצורה מודעת, או (בד"כ) לא מודעת.
התנהגות כזו יכולה להיות ממש מקועקעת בהרגלים שלכם- ברמה שקשה לכם להתנהג אחרת, או אולי אתם באמת מאמינים שכך "צריך" להתנהג….
אבל למעשה, היא מכסה על אמת עמוקה יותר- שאתם מפחדים להתנהג אחרת, או שאתם מנסים להשיג משהו דרך ההתנהגות הזו, כמו אישור, גמול, או ביטחון רגשי ….
אחת הדרכים לזהות נחמדות "מותנית" היא להבחין בגוף- האם יש מתח בגוף בזמן ההתנהגות?
אך נדרשת יכולת קשב דיי מחודדת לגוף כדי להבחין בכך…

2. נחמדות "מולדת"- שלכם בהחלט… אבל לא בשליטתכם.
מניסיוני, ישנן התנהגויות שהן בהחלט מולדות- נובעות מהגנטיקה שלנו. כמו עיניים כחולות או חומות למשל, כך תכונות כמו עניין בזולת, אמפאתיה, יכולת הכלה והקשבה, והבנה של הקשרים חברתיים-
יכולות בהחלט לנבוע מתורשה.
אבל מה העניין- הרבה פעמים הנחמדות ה"מולדת" מתערבבת ב"התניות" של החברה-
אנו מודעים ברמה עמוקה באיך וכמה הסביבה שלנו מצפה שנבטא את התכונות המולדות הללו,
וזה גורם לנו להשתמש בה בצורה שהיא לא כ"כ אותנטית וטבעית לנו אחרי ככלות-הכל.
מה שזה יוצר, זה אדם נחמד- שמנסה להיות נחמד גם כאשר זה לא מתאים לו ולא נכון לו…
לפעמים זה ירגיש חופשי ואמיתי- אך לפעמים זה מאד יכאיב לאדם "המתנחמד", כי הוא ירגיש שהוא "נכלא" בתבנית שמגבילה אותו, ומביאה אותו לבטא בעיקר הייבט מסויים באישיות שלו, ולא את אישיותו המלאה.
בכל מקרה- לפעמים אנחנו פשוט נחמדים, כי ככה אנו בנויים – איכפת לנו באמת.

3. נחמדות "מפותחת" (Cultivated)- לא שלכם, אבל בשליטתכם.
כאשר אדם מכיר את עצמו, ועבר תהליך של ניקוי מהתניות החברה, הוא יכול כבר לזהות בזמן-אמת:
מתי הוא מתנהג בצורה אותנטית, ומתי הוא מזייף את התנהגותו מתוך לחץ, פחד, או רצון להשיג משהו.
רמת מודעות עצמי כזו מאפשרת משהו שאני קוראת לו "להיות לא-נחמד בצורה נחמדה".
הכוונה היא, שהאדם יכול להבין את עצמו לעומק, ולהבין מה הגבולות שנכונים לו- והוא יכול לבטא את הגבולות שלו כלפי הסביבה בצורה שאינה-אלימה, אינה פוגענית ואינה מצטדקת.
במצב כזה אנו יכולים להשיב בשלילה לבקשה של מישהו- אך לעשות זאת בנועם ואדיבות יחסיים.
אנו יכולים לבקש ממישהו להתרחק מאיתנו- אך לעשות זאת בשפה שמביאה בחשבון את רגשותיו.
ה"שליטה" הזו נובעת מתהליך עמוק שהאדם עושה עם עצמו- של לגיטימציה עצמית. זה תהליך של בחינת צרכיו העמוקים, וקבלה עצמית עמוקה של עצמו –  יחד עם מגבלותיו החברתיות, וצרכיו הרגשיים.

גישה שמצאתי שמאד עוזרת בטיפוח "נחמדות עם גבולות" כזו היא הגישה של מארשל רוזנברג- תקשורת לא אלימה (תקשורת מקרבת). מארשל רוזנברג השתמש ביכולות ההוראה הנפלאות שלו כדי להנחיל לאנשים כלים פשוטים ומדוייקים כדי להכיר את גבולותיהם וצרכיהם, ולהעביר אותם לסביבתם בצורה שאינה מעוררת קונפליקט. השיטה שלו הייתה לי להשראה ולעזר רב.

לסיכום, השפעות החברה והציפיות שלה נוטות לחדור אלינו, ולהפוך לתבניות ההתנהגות שלנו.
כך, אנו מוצאים את עצמנו מבולבלים- מי אנו באמת? ואיך נכון לנו להתנהג?
הנחמדות ה"מותנית" מתערבלת ומתערבבת לה בנטייה הטבעית שלנו להיות נחמדים ואיכפתיים לזולת, ואנו מתקשים להבין: למה אני מתנהג בצורה נעימה, אך בתוך-תוכי מרגיש מכווץ ועצבני?

הפתרון לכך, מניסיוני, אינו פשוט- אלא נדרש תהליך מעמיק של בחינה ובירור עצמיים, שבו אנו לומדים להכיר את הצרכים האמיתיים והאותנטיים שלנו, מחד, ולהציב גבולות לסביבה, מאידך, בצורה שנהיה שלמים איתה.
________________
ותרגיל קטן לסיום: כאשר אתם קולטים בזמן-אמת רגע שבו אתם מחייכים ונחמדים למישהו, אך למעשה הגוף מכווץ (הבטן למשל, מכווצת, או הנשימה נעצרה)- עצרו לשבריר שניה, שימו לב פנימה, לנשימה….. נסו לשחרר את הבטן ולנשום אליה קצת יותר עמוק… ושאלו את עצמכם-
האם הגוף שלי מנסה לומר לי משהו?