ההבדל בין "חוכמה" ל-"גוף ידע", ואיך רוכבים על אפניים

הכותבת חוותה תהליך אישי עם יומן-דיזיין (Human Design) משנת 2012, ותהליך עם המפתחות-הגנטיים (Gene keys) לאורך מס' שנים.

זכיתי, במהלך חיי עד כה, לבוא במגע ולקבל עזרה רבה מגופי-ידע לא מעטים… זרמים של מחשבה והגות בתחום ההתפתחות והרוחניות, ואני מלאת-תודה על כך.
חלק מהזרמים שבאתי עמם במגע הם יותר פרקטיים וברי-יישום, וחלקם יותר עיוניים-פילוסופיים…

מערכת-ידע כזו, ואחת העניפות והעשירות שבהם, היא יומן-דיזיין…. היא גם אחת הפרקטיות ביותר שנתקלתי בהם, וזה גם מה ש"השאיר" אותי במגע חיי וצמוד איתה במשך 7 שנים לפחות, כאשר אני בדו-שיח מתמיד עם הידע, וכן התנסות- מעשית וחיה עם התרגול שלה (תרגול של "אסטרטגיה-סמכות").

עוד מערכת כזו, שצמחה מתוך יומן-דיזיין, ואף חרגה ממנה לדרך משלה- היא ה-Gene Keys  המפתחות-הגנטיים (מאת ריצ'אד ראד). גם אותה מצאתי רחבה, מבריקה, ואף שימושית יותר ויותר… ככל שהבשלתי והייתי מסוגלת ליישם את הלימוד שלה על חיי הפנימיים.

מתוך ההתנסות העשירה הזו, משהו הולך והתהבהר בתוכי לגבי הדינאמיקה שלי מול מערכות כאלו. אני מתחילה להבין את ההבדל שבין גוף-ידע – לבין החוכמה שטמונה בתוכו, ואסביר:

גוף-ידע בא לצייר תמונת עולם כלשהי –
תמונת העולם מבוססת ברוב (או כל?) המקרים על לוגיקה מסויימת, שמאפשרת לצייר את אותה תמונה, ואף לעקוב אחריה עם ההגיון, ולהבין אותה.
הידע עצמו בא להסביר לנו איך העולם בנוי ומה החוקים בו- חוקים שאולי היו נסתרים מאיתנו עד שפגשנו בידע, ולכן הלימוד נותן הרגשה שהעולם שלפני-כן היה "סתום" ומסתורי בעינינו, הוא כעת קצת ברור יותר, ומאורגן.
הידע יכול להיות מאד מרתק, והיכולת להתבונן בעולם דרך מערכת עניפה שמסבירה אותו יכולה להרגיש מאד להרגיע, ואף לסקרן … יכול להתעורר רצון "לשתות" את הידע עוד ועוד, כאשר תמונת-העולם מרגישה יותר ויותר ברורה…

העניין עם ידע לוגי- הוא שעד כמה שהוא מרגיש לעיתים מבוסס והגיוני- תמיד אפשר להתווכח איתו. לוגיקה בנויה על אקסיומות, על הנחות ייסוד שמניחים שהן נכונות…. ואקסיומות אלו הן תמיד משהו שמקבלים באופן שרירותי כבסיס לשיטה, ולכן, יכול להיות שהידע בכלל לא נכון.
אני תמיד זוכרת עובדה זו, ואולי משום כך אני מתקשה לקבל מערכות-ידע כ"אורים ותומים", ולא משנה עד כמה הן מרשימות מבחינה לוגית.

אז מה היא "חוכמה"?
אני קוראת חוכמה למשהו שונה מגוף-הידע. חוכמה היא בעצם שני דברים בשבילי:

•  חוכמה היא התמצית של האמת שנמצאת בתוך הידע הלוגי, ושעוברת אלינו דרכו כשאנו באים איתו במגע, בעיקר דרך התרגול המעשי.
•  מאחר שהחוכמה "עוברת" אלינו מתוך מגע עם הידע, חוכמה היא גם חוויה ותופעה בתוכנו, שאפשר לטפח לאורך זמן… בין היתר מתוך מגע עם מערכות-ידע.

אם כל זה נשמע מבלבל- אז חוכמה היא הקשר עם האמת.
ה"אמת" אינה תמיד לוגית, אך אנו כבני אדם בנויים כך, שאנו יכולים לטפח בתוכנו יותר-ויותר מגע עם האמת, להיות בקשר עם אמת פנימית, ואף "להיות אמיתיים" (או אותנטיים).
בעיניי, המטרה הנכונה של כל מערכות-הידע כולן, היא לאפשר את הקשר הזה עם האמת.
הקשר הזה אינו אינטלקטואלי, והוא לא ההבנה השכלית שלנו (למרות שהבנה לוגית יכולה לעורר אותו)… הקשר עם האמת הוא חוויה פנימית שמתקיימת בתוך האדם, זו איכות של אמת שמחלחלת לתוך כל רמות-ההוויה של האדם. היא משנה אותו מבחינות רבות, ואף מצטברת בתוכו, גדלה ומעמיקה.
אפשר לומר שזה כמו "באר", שככל שתשאב ממנה, כך המיים שלה יהיו מתוקים יותר…

בכל מקרה, חוכמה היא תופעה שמופיעה בתוכנו, היא איכות שלנו-
מאחר שמקורנו הוא מן "האמת"…. אנו יכולים ליצור קשר עם "האמת"… ומתוך הקשר הזה, לטפח איכות אמיתית יותר ויותר בתוכנו.
לכן גם, המורה אשר מעביר גוף-ידע כלשהו, מוסר דרך השיטה שיצר, על-הדרך, את איכות החוכמה שטמונה בו… כאדם. במובן זה אפשר לומר שחשובה יותר מרוחב השיטה המדוברת או מורכבותה- היא החוכמה שאותו מורה מצליח להעביר דרכה.

כדוגמה, למשל, אפשר לראות את מה שלימד רא-אורו-הו, יוצר יומן-דיזיין, על הטיפוסים.
אחד הטיפוסים בשיטה שנקרא "פרוג'קטור" קיבל את ההמלצה "להמתין להזמנה" או לבדוק שהוא מרגיש מוזמן, לפני שהוא מדבר, חולק ידע, או מתחייב לשיתוף פעולה.
זה הוא הידע, והוא מנומק בשיטה במגוון דרכים לוגיות, הכוללות הסבר על המבנה האנרגטי המיוחד של טיפוס ה"פרוג'קטור".
אך למעשה- האין זו חוכמה פרקטית מאד ונבונה, שיכולה להועיל לכל אדם שהוא, לזהות מתי הוא מוזמן או מזוהה ע"י סביבתו, לפני שהוא מדבר או תורם ממתנותיו וכשרונותיו?
מניסיוני האישי, זה משהו מועיל מאד להתבונן בו ולתרגל, למרות שאני לא "פרוג'קטור".
יש בזה הרבה חוכמה… ואפשר להפיק מכך התבוננות עצמית מועילה.

מה שמאפיין בד"כ חוכמה, זה שהיא פרקטית, ואפשר ליישם אותה בחיים. אפשר לבוא במגע עם החיים דרך החוכמה, וכך אנו עוברים בתוכנו איזו חוויה חדשה, שמעוררת בתוכנו "חוכמה" חדשה משלנו.
החוכמה שמתעוררת בנו עקב כך היא חוויה שהולכת עימנו לכל מקום. היא בתוכנו, וקשה לקחת אותה מאיתנו… זה הופך לחלק מאיתנו.
_______________

כאשר אנו מחפשים את האמת, או רוצים לחיות חיים של אמת- לא נוכל לקבל זאת בצורה אינטלקטואלית, דרך ידע לוגי כלשהו.
אפשר ליצור "אדם שיודע" דרך ידע, אך לא ניתן לטפח אדם חכם כך. אדם חכם נוצר דרך התחככות והתנגשות מעשית עם חייו, ועם הידע שהגיע אליו. חוכמה היא מטען-סגולי של אמת שנוצר כאיכות מצטברת בתוך האדם עצמו.

לכן, העיקר במערכות-הידע שקיימות בעולם, הוא בעיניי לא הידע עצמו- אלא החוכמה שבו.
החוכמה שנחבאת בתוך הידע תכוון את הלומד אל ההתנסויות והחוויות, שיולידו ויצמיחו בתוכו את חוכמתו האישית.
אדם שנאחז אך ורק בידע, אולי ירגיש יחסית בטוח ו"יודע", אך הוא עלול "לפספס את המטרה"-
שהיא לעמוד לבסוף כיישות עצמאית בעולם, כשהוא בעל חוכמה פנימית הנובעת ממגע ישיר עם האמת.
זה קצת כמו לרכב על אפניים- זו חוכמה, ולכן אומרים שאי אפשר ללמוד את זה תיאורטית, אלא רק מעשית, וגם אי אפשר ממש לשכוח את זה. משהו בפנים זוכר, כי זו חוויה… לא מחשבה או "דיעה".

אנו באים אל גופי הידע, בסופו של דבר, למען מטרה פרקטית כלשהי- שהיא מעבר לסקרנות.
אך אם אנו באמת מעוניינים להפיק מהם משהו אמיתי או בעל-ערך- אנו ניאלץ בשלב כלשהו להסכים לעמוד לבדנו מול החיים..בלי מורה כלשהו שאומר לנו ש"ככה הם פני הדברים", וזה טבעם.
המורה יכול עדיין להיות שם, אבל בשלב כלשהו הוא הופך יותר ל"חבר"… בן-ברית בחקירה העצמאית והאמיצה של החיים עצמם, ואולי חבר-לסוד אודות האמת … שנמצאת מעבר לכל מערכות-הידע… ואף נחבאת לה בתוכם…
לכן, אם תפגשו מורה אמיתי- סביר להניח שתהיה לו איזו מין קריצה משועשעת שכזו… בזווית של העיין.