שוחרים רוחניים,ואולי אף מורים מסויימים שנמצאים בשלבי התעוררות שונים- חושבים שהתעוררות יכולה להיות תוצאה של איזה תרגול סדור.
אחרים מחזיקים בתפיסה אחרת- ורומזים שהתעוררות היא התחרחשות "רנדומלית" שמגיחה אל חיינו כתוצאה מאיזה "חסד" מסתורי…. שמקורו לא ידוע.
אני מציעה משהו אחר-
הכל הוא עניין של להיות במקום הנכון, ובזמן הנכון…
כדי שתתרחש תובנה, האדם צריך להיות במצב הנכון כדי לקלוט, עם בשלות פנימית, הוא צריך לשמוע זאת מהמקור הנכון ובצורה שנכונה עבורו לקבל ולקלוט את המסר, גם אם זה מסר ללא מילים.
בנוסף, צריכים להתקיים התנאים שיאפשרו לו לשים לב שמשהו נקלט, ואף לעכל בצורה מועילה את התובנה החדשה.
בנוסף, צריכים להתקיים התנאים שיאפשרו לו לשים לב שמשהו נקלט, ואף לעכל בצורה מועילה את התובנה החדשה.
שמעתי לא מעט מורים מדברים על כך ש"התעוררות" היא "אירוע מחוץ לזמן". שזה אינו משהו שמתרחש בזמן-ובמרחב, כחלק מהסיפור העלילתי של חייו של האדם המתעורר.
עד כמה שאמירה הזו היא "מצביע" יעיל לכיוון של משהו עמוק ומשמעותי, עלול להיות בה גם משהו מטעה.
ברגע של התעוררות רוחנית, אנו למעשה באים במגע עם משהו שמעבר לזמן ולמרחב… באים במגע, ולפעמים אף נספגים בתוכו עם תשומת ליבנו, למשך זמן קצר… או ארוך (מה שנקרא "סמדהי").
אך עם זאת, ה"התגלות" הזו אכן מתרחשת בזמן ובמרחב, ויותר מכן, כל התנאים שהביאו אליה, ושאחראים לעיבוד של החוויה אח"כ, גם הם קשורים לחייו של האדם במובן הארצי ביותר.
במילים אחרות יש פה אלמנט של "סנכרון"- כל התנאים מסתנכרנים יחד כדי ליצור כל תובנה שקורית בנו, גדולה כקטנה.
עבורי, התהליך הרוחני הנו רצף של רגעי תובנה, הטמעה וטרנפורמציה, ולא אירוע יחיד ונפרד, שאחריו הכל ברור ומוגמר.
רוב האנשים שנמצאים בתהליך הזה- מדווחים זאת גם מצדם.
על כן, אפשר לומר שנדרשת "סדרה של סנכרונים" שבהם האדם מתקדם מנקודת תובנה והתמרה אחת לשניה….
סוד הכניעה
כדי שאדם יחווה תהליך פורה, עליו להיות "מסונכרן", להיות "במקום הנכון ובזמן הנכון"…. וכן להיות "נכון" (מוכן ובשל) בעצמו.
הוא צריך להיות ממוקם בצורה טובה בתוך ה"טיימליין" של חייו.
מה כל זה אומר לנו?
מבחינתי זה אומר שבעצם הדבר החשוב ביותר שאנו יכולים ללמוד- זה להיכנע לחיים. אנו, עם שכלנו, לא יכולים ליצור אפקט של סנכרון בחיינו.
המרכיבים שאמורים להיפגש בינהם ולהצטרף לגדר רגע של תובנה או התמרה כל כך מגוונים ומורכבים, שאין סיכוי שנבין את כל המערכת הזו או נשלוט בה עם ההבנה הלוגית שלנו.
הסתנכרנות עם החיים מושגת ע"י למידה של כניעה אליהם.
איך להיכנע לחיים?
יש שיטות שמיועדות לסייע בדיוק בזה, כמו "יומן-דיזיין",
או שאפשר פשוט להבין- שאנו לא מבינים כלום!
לא מה אמור לקרות לנו בכל רגע, לא מה אנו אמורים לראות/להבין, לא איך זה יקרה, ולא מאיפה זה יבוא.
אם נתמיד לזרום עם מה שקורה לנו בכל רגע, מתוך גישה שאין לנו מושג לאן זה מוביל ואיך….. ונתרגל להירגע בתוך זה, ולהתמסר … הכניעה לחיים כבר תשתלט עלינו ותהפוך לטבע שני.
עניין התרגול (סאדהנה)
באותו אופן, מאחר שתובנה רוחנית היא תוצר של "סנכרון" של תנאים, ברגע ובזמן הנכון- אנו לא יכולים לדעת איזה "תרגול רוחני" יעזור לנו, ומתי…
אז לתרגל, או לא לתרגל?
השאלה הזו רדפה ורודפת אחרי הרבה שוחרים רוחניים במערב. והתשובה בעיניי היא כמו בהרבה מקרים……. כן, או לא.
כלומר, שהתרגול אמור לבוא מתוך זרימה וכניעה למה שעולה מתוך הרגע ומתוך התחושה הפנימית שלנו….
אין לנו דרך לשלוט בתוצאות התרגול שלנו, ולכן אין טעם "להכריח" את עצמנו לתרגל בצורה אדוקה טכניקה כזו או אחרת, פנימית (כמו חקירה פנימית), או חיצונית (כמו יוגה, למשל).
עם זאת, תרגול הוא ביטוי טבעי של התכוונות רוחנית… הוא מבטא את ההתכוונות הרוחנית שלנו בצורה יצירתית, ואפשר לומר שהוא מהווה פשוט תנועה המשכית של המשיכה הרוחנית שלנו.
אפשר לומר שכמו שאיפה יש אש, יש בד"כ עשן… כך איפה שיש תשוקה (אש) לאמת ולהתמזגות איתה- נמצא שם גם איזו שהיא צורה של תרגול.
לכן, זה טבעי לתרגל…. כאשר זה מרגיש טבעי.
אין צורך לתלות על התרגול את כל כובד הציפיות שלנו מתוצאותיו-
פשוט, אם מתחשק לכם לתרגל בצורה כלשהי, עשו זאת.