- הכותבת היא בעלת ניסיון של 6 שנים ביישום וחקירה של הניסוי בשיטת "יומן-דיזיין", שיטת התפתחות עצמית, והכתוב מבוסס על ניסיונה האישי.
אז, כאשר אני פועל בעולם לפי הסמכות האישית שלי (האינטואיציה שלי)-
האם אני הולך "עם התכנית" של העולם, כלומר עם העולם…. ? או שאולי נגד העולם?
קשה להתווכח עם כך שאנו חיים בעולם לא ראנדומלי לגמרי- אפשר לראות בבירור שלכל דבר שמופיע בעולמנו יש איזה שהם חוקים שעומדים מאחוריו-
הכלב נובח, החתול מילל, העץ יגדל בקצב מסויים וכו'. קל לראות מה היא מערכת החוקים לגבי הטבע, כי היא לא ממש משתנה.לגבי האדם- נראה שהתמונה פחות ברורה. יש הרבה "כאוס" בחברה האנושית, ויש מגוון מאד רחב של התנהגויות אנושיות. נראה שקשה לצפות בקלות את התנהגותם של אנשים, ואפשר להיות מופתע לטוב.. וגם לרע.
כמו כן, רבים מאיתנו מוצאים את עצמם בתחושה שהם בעצם לא יודעים כיצד הכי טוב לחיות-
במה לעסוק, איך לחשוב על החיים… ומי אנחנו, בעצם?
זמן רב העניין הזה הטריד אותי, ולמעשה גרם לי להרגיש שחבל שנולדתי בן-אדם…
לא כ"כ אהבתי אנשים, וגם את עצמי כבת-אנוש. הרגשתי שזה עול גדול להיות אדם שלא יודע כיצד לנהוג בעולם ומתלבט כל הזמן…
אך עברו מאז כמה עשרות שנים, שנים של התנסות והתבוננות פנימית- וכיום אני מרגישה קצת יותר "מפוייסת" עם חיי כבת-אנוש.
אחד הדברים שהבנתי בתהליך הזה, הוא שיש עבורנו- בני האדם- כמה סוגים של "מערכות חוקים" שאנו יכולים להשתייך אליהן. שיטת יומן-דיזיין עזרה לי מאד בהגעה לתובנה הזו.
אפשר לומר שיש שתי מערכות-חוקים שאדם יכול להשתייך אליהן הן:
– המערכת המותנית (חברתית)
– המערכת הטבעית (אותנטית)
אך לפני כן- עוד קצת רקע:
בניגוד לחיות, האדם בורך (וקולל) במוח שונה- יש לו אינטלקט, מוח לוגי-אסטרטגי המאפשר לו יכולת הפשטה, ותפיסה של מושגים כמו "עבר" ו-"עתיד".
מה שזה יוצר- זו יכולת בחירה…. לכאורה.
אני אומרת בחירה "לכאורה", מפני שנוצר כאן מצב מאד מוזר שבו- הטבע עצמו יצר את האדם כייצור שמטבעו יהיה "אטום" לטבע.
בגלל האינטלקט שלו, האדם חווה את עצמו כאינדוידואל הנפרד מהסביבה שלו- מהטבע ומהעולם. הרושם הזה שנוצר באדם הביא להתפתחות מה שנקרא בתורות הרוחניות "אגו"–
המערכת התפיסתית שגורמת לנו להיות יהירים ולחשוב שאנו עושים משהו ואחראים על חיינו.
למעשה- אין לאדם שליטה על חייו באמת… יש לו רק רושם כזה, ויכולת להתנגד לחיים ולנסות ללכת נגדם- זו היא "יכולת הבחירה" שלנו.
בפועל, לכל אדם, בדיוק כמו לחיות, יש טבע משלו. הטבע הזה מכתיב לו את כשרונותיו, תכונותיו והאופי שלו, והפוטנציאל שלו- והוא לא יכול לשנות את זה.
האדם יכול פשוט לנסות להתנגד לתכנית הטבעית שלו- הוא יכול להפעיל התנגדות, מתוך הבורות שלו לגבי ה"תכנית" הגדולה של הטבע.
החברה המערבית כיום מהווה ביטוי קיצוני של ה"אטימות" הזו של האדם אל מול הטבע שלו-
אדם בחברה המערבית חיי תחת תעמולה תמידית שמדברת על חופש-הבחירה שלו, על חשיבות האינדוידואליות, על תחרותיות כערך עליון, ועל צרכנות חמרנית מופרזת.
כל אלו נובעים מהיהירות של המין האנושי, שהתפתחה על רקע היכולת שלנו לבחור בדרכי פעולה שאינן קשובות לטבע.
במילים אחרות- החברה המערבית היא ביטוי של שגעון-הגדלות של האדם- שהתפתח מפני שיש לו (לכאורה) חופש בחירה.
אולם למעשה- על "חופש הבחירה" הזה שהחברה המערבית מעודדת כ"כ, אנו בסופו של דבר משלמים ביוקר.
הרבה מהתכונות הטבעיות לנו כפרטים- למעשה אובדות לנו ב"פסטיבל" האינדוידואליות התחרותית הזו, המקיף אותנו.
אנו נדחפים להתחרות- גם אם זה לא באמת מתאים לנו. אנו מודדים את עצמנו באופן בלתי פוסק מול אחרים- כאשר למעשה כ"א מאיתנו שונה. אנו מבולבלים לגמרי לגבי מה שאנו רוצים- כי החברה לא מפסיקה לומר לנו.
באופן אבסורדי- המחיר על הניתוק של החברה מהטבע גובה מחבריה מחיר אישי גבוה. האינדוידואל כבר לא יודע מי הוא- רק שהוא צריך להשיג, לכבוש, ולהצליח…
ואם אפשר- כמה שיותר מהר…
מה שתיארתי לעי"ל- הוא בדיוק מה שאני מתכוונת אליו בתור התכנית של החברה.
באופן קצת מוזר- האדם המערבי נקלע למצב שבו- כדי ללכת עם טבעו האמיתי, הוא נדרש להיפרד מהתכנית של החברה.
מה ששיטת יומן-דיזיין מציעה הוא כלי שמחבר את האדם בחזרה לגוף שלו.
מאחר שהאינטלקט של האדם (המיינד) הוא זה שסיבך את האנושות והרחיק אותה מהתכנית של הטבע- הגישה כאן היא שהדרך להתחבר חזרה לטבע- היא דרך הגוף.
הגוף שלנו לא יודע דבר על התכניות של האינטלקט לגבי החיים. הגוף חיי בתוך הרגע הזה- הוא לא יודע דבר על מחר ואתמול.
מאחר שכך, טמונה בגוף מעין "תמימות" שאין באינטלקט שלנו. דרך החיבור למערכת-הניווט הגופנית אנו יכולים לגלות-מחדש את הקשר עם התכנית הגדולה יותר- התכנית הטבעית, שאבד לנו הקשר איתה במהלך השנים והדורות.
כאשר אני מקשיבה לאינטואיציה שלי לצורך ניווט חיי- זה אולי מרגיש כ"התנגדות" לחברה שסביבי- זה מרגיש לפעמים "אנוכי"… אני נדרשת לעיתים להקשיב לעצמי על חשבון הדרישות, הציפיות והבקשות של הסביבה שלי….
אבל אני טוענת שה"אנוכיות" הזו- היא רק לצורך תיקון של "אנוכיות" הרבה יותר גדולה… שבה האנושות איבדה את הקשר שלה עם מה שבאמת טבעי ונכון לה… כחברה, וכפרטים.
כאשר אני לומדת מחדש את ה"סמכות-הפנימית" שלי (אינטואיציה אישית) – אני מגלה למעשה בהדרגה שה"סמכות" הזו אינה עומדת לבדה.
אני מגלה שהבחירות שלי לפי הקול-הפנימי אינן מציבות אותי ככוח אוטונומי ונפרד, המנוכר לעולם ופועל לבדו. בחירות כאלו מחברות אותי מחדש אל מערכת-החוקים הגדולה יותר… המערכת הטבעית.
בחוויה שלי זו הייתה הפתעה לגלות- שהאינטואיציה האישית שלי מחברת אותי לקיום ולייקום, ולא מפרידה אותי ממנו. בתחילת הניסוי הרגשתי שאני מרחיקה את עצמי מכל החוקים והדיעות, ומקשיבה רק לעצמי… וזה הרגיש מאד מנותק ועצמאי.
אך בהמשך, להפתעתי, גיליתי שלמעשה החיבור שלי לאותנטיות שלי- הוא בעצם החיבור לחיים… גיליתי שם חוויה של ענווה גדולה ועמוקה- ולמדתי שאני למעשה לא "סוכנת עצמאית" בעולם… אלא מחוברת ומנוהלת ע"י מערכת גדולה, שהדרך שלי להתחבר אליה היא דרך הקול-הפנימי.
זו אולי הסיבה שרא אורו הו, מביא היון-דיזיין, קרא לאנוכיות שמעודדת השיטה "אנוכיות מוארת".
כי זו לא אנוכיות רגילה- מסוג "אני ובלתי עוד"….
זו אנוכיות מסוג אחר, והיא אנוכית רק למראית עיין…
אפשר אולי לקרוא לה … "אנוכיות מחוברת".