הדרך היחידה שמסתברת עבורי כאפשרית ללכת בה באופן עקבי-
אינה דרך "עקבית" כלל וכלל.
זו היא הדרך ה"קשה" ביותר, ואף הקלה ביותר,
והיא דרך שמכילה בתוכה פרדוקס….
זו היא דרך האפשור… או הכניעה וההתמסרות לדברים כפי שהם.
ישנם מורים רוחניים נפלאים שנקרו לדרכי, ואחת התופעות שפגשתי שוב ושוב בחיי,
היא כזו:
אני נתקלת במורה רוחני, הוא (או היא) מבריק, מרשים, עושה רושם מודע ונשגב,
אני מקשיבה לו בראש ולב פתוח, משתכנעת בדבריו,
ועל כן מנסה איכשהו ללכת בדרך שהוא מציע… או לדבוק בה (ובו…).
אלא ש.. מה?
אני לא יכולה.
שוב ושוב גיליתי, שאני לא יכולה לדבוק לאורך זמן באף מורה.
דרכי תמיד מסתעפת.. אני לא יכולה לחקות במעשיי ובתרגול שלי אף מורה ספיציפי… לא לאורך זמן.
תחת זאת- אני עוברת ממורה למורה, שוהה איתם לתקופה כלשהי,
חווה משהו, ואז עוברת הלאה.
עם המעברים הללו, התאסף אצלי בשנים האחרונות תרגול כלשהו שמתאים לי ומרגיש לי נכון…
בתרגול הזה אני נוטה להתמיד, אבל הוא לא "שייך" לאף מורה אחד/אחת…
אפשר לומר- שזה התרגול שלי…. והוא התאסף ונוצר מאליו, בדרך שקשה להסביר או לתאר.
התרגול הזה גם "קורה מאליו" איכשהו… הוא איכשהו "שזור" בטבעיות בתוך שגרת-חיי,
הוא תומך בי ברבדים רבים, ולכן יש לי מספר סוגי "סיבות" לדבוק בו,
ולמרות שזה נראה כמו התמדה- אני לא מרגישה שאני מאלצת משהו, או מפעילה כוח-רצון רב.
__________________
מכל חוויותיי הרבות וסיוריי הרבים עם מורים מתחלפים, למדתי אודות הדרך שלי דבר אחד- והוא שהדרך שלי אל ההתפתחות, או ההארה, מדברת על אמירת "כן".
זו לא אמירת "כן" שטחית, שהיא רק בגדר פילוסופיה של אי-סירוב לעצמי, או לאחרים…
אלא זה מסע מרתק, מטלטל, בלתי-צפוי ומתמשך… אל עומק ה"כן".
אל ה"כן" הכי עמוק, שנמצא יותר ויותר בשורש-הווייתי, מעבר להפכים של כן-ולא של החיים האלו.
ומסתבר, שזה כולל ללמוד לומר "כן" לעניין הזה, שאני לא יכולה להישאר באותו מקום, עם אותו מורה.
ללמוד את ה"כן" הזה זו חוויה בלתי נגמרת, אינסופית… זו למידה תמידית.
בכל פעם מתגלה עוד רובד חדש שבו קיימת התנגדות, ובכל פעם מתגלה מחדש האפשרות להסכים למשהו.
זה לומר כן גם ל"לא"…. לומר כן להצבת גבולות לזולת, לומר כן לאי-היענות שלי להצעות,
לומר כן לעקשנות… וגם לומר כן להרגשה- שאני לא רוצה להיות ככה יותר.
זה לעמוד במקום שבו מתאפשר לומר "כן" לפרדוקסים והפכים:
אני עובדת על עצמי במחויבות רבה- אבל סולדת מלהתאמץ,
אני רוצה להיות בת/חברה טובה – אבל יש לי גבולות ברורים של נתינה,
אין לי באמת זהות נפרדת- אך אני אינדוידואל ייחודי.
לעמוד במקום שמאפשר פרדוקסים, זה לעמוד במקום שאי-אפשר לעמוד בו.
זה מקום לא יציב בכלל, אבל הוא האמיתי ביותר…
אי אפשר להבין אותו…. אי אפשר להסביר אותו…
אפשר רק להתמסר אליו, ולחיות אותו.
_______________
"לכל זמן, ועת לכל חפץ, תחת השמיים" אמר קהלת….
וכך – הכל הוא "כן"…. כאשר מגיע הזמן לומר "לא" למשהו, זה תמיד אומר להגיד "כן" למשהו אחר…
תמיד ה-כן מתחבא מאחורי ה-לא.
נראה שאינני יכולה להתמיד עם מורה אחד –
אך אני יכולה להמשיך ולהסכים עם הכל, עם כל רגע ורגע, ועם התחלפות הרגעים, ואיך שהם משתנים ולא נראים קשורים זה לזה בדרך הגיונית,
או שייכים לדרך אחת. ברורה. חלקה. הגיונית ומובנת.
אבל איכשהו הם תמיד משתלבים זה בזה בסוף, הרגעים האלו, ומסתברים כחלק מיצירה אחת – פראית, בלתי-אפשרית, קקפונית והרמונית… נוראית ונפלאה כאחת….
קצת כמו בתזמורת…..
I was able to find good advice from your blog articles. Orly Linn Dewie
This is a very useful material. God bless you for this. Sal Bernarr Cosimo