- הכותבת היא בעלת ניסיון של כ- 6 שנים ביישום וחקירה של הניסוי בשיטת "יומן-דיזיין", שיטת התפתחות עצמית, והכתוב מבוסס על ניסיונה האישי.
בהמשך לסוגיית ה"אנוכיות המוארת" של יומן-דיזיין, במילותיו של יוצרה, רא אורו הו…
יש לשאול שאלה אחת פשוטה- מה הגוף יודע?
וגם- מה הדעת משיגה?
כשאדם מקבל לגיטימציה דרך שיטת יומן-דיזיין להסתמך על הנחיית הגוף שלו (סמכות פנימית) בהחלטת החלטות, יכול להיות לזה אפקט שמרגיש ונראה כאגואיסטי, אנוכי, ובדלני.
הרי… אחרי הכל, אם יש לי תפיסות שכליות שאומרות לי שצריך להיות אדם מתחשב בזולתי, נותן, מעניק וזורם עם בקשות יקיריי ומוקיריי-
כמה מצומצם ואנוכי ירגיש לי לתת לגוף להחליט בשבילי את מידת הנתינה וההתחשבות שלי לבקשות הזולת…. כמה מצומצם ולא נאור?
כשאנו נותנים לגוף להחליט (סמכות-פנימית), אחד הדברים הראשונים שאנו רואים, הוא שיש לזה אפקט של שימת-גבולות. אנו לא מסכימים יותר לכל דבר, לא הכל מקבל אישור, ולא תמיד אנו יכולים להבין את מקור ההחלטה וההגיון שבה…
זה יכול להרגיש מוזר, כאוטי, ואפילו גחמני…
אבל, האמנם זה כ"כ כאוטי לתת לאינטואיציה הגופנית להנחות אותנו?
מי יודע טוב יותר מה הוא "סדר" אמיתי, ומה הוא הדבר הנכון לנו ולסביבה?
הגוף? או ה"דעת" (מיינד)?
מי שמתנסה בפועל בתרגול הניסוי הזה עשוי לגלות להפתעתו, שהגוף יודע את החיים ואת מורכבותם בצורה שהשכל לא יכול לדעת.
הטענה שלי היא שהגוף, על הסמכות הפנימית, מחובר בחוכמתו אל החיים בצורה בלתי אמצעית, ויכול לנווט אותנו בצורה הרבה יותר מדוייקת בזמן-אמת.
החיבור של הגוף אל החיים לא כולל רק את הרצונות והתשוקות האנוכיות שלנו (הסיפור שלנו על מה שכדאי וטוב לנו), אלא מכיל בתוכו גם מידע על מה שמתאים לזמן הספיציפי והמקום בו אנו נמצאים, מה יכול לתרום לסיטואציה ומה יהיה עקר, ואיך לאזן בין גורמים ומרכיבים רבים בזמן נתון.
כל זה בעיקר, ובמיוחד…. אם הסמכות הפנימית משולבת עם הכלי הנוסף הנקרא "אסטרטגיה" ביומן-דיזיין, שמשמעו הוא לרוב… להמתין לחיים שיבואו אלי ויציעו לי את עצמם.
השכל, או הדעת, לעומת זאת- מתגלה כמערכת מוגבלת שעובדת על בסיס הבנה לוגית של המציאות. ההבנה הלוגית יוצרת "תמונת" מציאות כלשהי, תפיסה, והיא… נתפסת עליה.
יש פה מעין "קיבוע" או הקפאה של תפיסת עולם כלשהי, ואז ניסיון לפעול לפי התבנית הזו שהתקבעה….
לצורת פעולה כזו אין את הגמישות ואת היכולת להכיל את המורכבות שיש לפעולה שמעוגנת בגוף… פשוט כי הפעולה-השכלתנית לא מצליחה להתגמש ולזרום מספיק מהר עם המורכבות של המציאות….
"לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל וְכָל תְּמוּנָה אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וַאֲשֶׁר בָּאָרֶץ מִתַָּחַת וַאֲשֶׁר בַּמַּיִם מִתַּחַת לָאָרֶץ"– נאמר בעשרת הדברות ביהדות… ואולי לא-בכדי.
הדעת מתפקדת בצורה כזו- של תפיסת המציאות לפי תמונה שמתקבעת…
בשכל גמיש ונאור, אמנם, התמונה הזו נהרסת ונבנית שוב ושוב, ומסתגלת להבנה האינטואיטיבית (התהליך הזה מתואר בצורה בהירה ומובנת בספר "מנגנון הנפש" המומלץ מאד)…. אך תהליך הפירוק וההבניה מחדש הזה יכול לקרות בצורה יעילה רק אם אנו שמים את האינטואיציה לפני הדעת, כעיקרון מוביל בחיים.
אז "אנוכיות מוארת", בשפתה של יומן-דיזיין-
מוארת- מפני שהגוף בחוכמתו מחובר למכלול החיים בדרך שהשכל יכול רק לקוות לה.
כן, אנו שמים גבולות כשאנו מקשיבים לגוף, וזה אף ייתרון גדול- יש בהירות החלטה כשמסתמכים על הגוף, יש כן ברור, יש לא ברור (או "לא יודע"… שזה "לא", לצורך העניין), זה לפעמים נראה שרירותי, החלטי, אולי אנוכי….
אך ההחלטיות הברורה הזו היא ייתרון גדול כאשר באים להתמודד עם עולם שמפעיל עלינו לחצים לנוע ולפעול בקצב מהיר, עולם שמלא גירויים, שמפגיז אותנו במיידע רב- שלא תמיד מיועד לנו או תורם לנו….
ההנחה שההסתמכות על אינטואיציית הגוף היא "חייתית", ושהיא תשאיר אותנו ברמת קיום ותפקוד חייתייים, היא הנחה מובנת… אבל היא לא בהכרח נכונה.
מהירות ההחלטה (או אי-ההחלטה הברורה, "לא יודע") של הגוף היא אכן מהירות "חייתית"… כמו חיות בטבע, לא חושבים יותר מידיי… פשוט בודקים מה הגוף אומר, ומגיבים.
אך ה"טבע" של ההחלטה לא תשאיר אותנו בהכרח תקועים בתוך הדחפים והאימפולסים הנמוכים ביותר שלנו…. אולי אפילו להפך- היא תחבר אותנו לתובנה שהיא מעבר להשגתנו השכלית… תובנה מחוברת, שזורמת עם כלל החיים.
יש הרבה חושבים נאורים בימינו, שעוזרים לנו להרחיב את הדעת, ולתפוס את העולם ואת עצמנו בצורה יותר מחוברת ונאורה… וזה חשוב.
אך בכל מה שקשור להחלטותיי האישיות ברגע נתון- אני מעדיפה לשמוע את דעתו של גופי בכל פעם, על פני המלצתו ודעתו המלומדת של כל הוגה… חכם ומואר ושוחר-טובה ככל שיהיה…
או לפחות… לשמוע את דעתה של הסמכות-הפנימית של הגוף שלי, לצד הדיעה המלומדת, ולתת לאיזה כוח פנימי לסנטז את שניהם לכלל החלטה משולבת….
(לכוח ה"מסנטז" הפנימי הזה אפשר אולי לקרוא "הלב"…)
_______________________________________
לסיום, ציטוט מהספר המופלא "מנגנון הנפש", אודות היחסים התקנים בין המיינד לגוף:
"יחסים תקינים מתקיימים כשהגוף מוביל. הוא חש במציאות ונע בתוכה כמו שחיה נעה במציאות. המיינד "נוסע" בתוך הגוף, במושב הנווט מאחור, ומגיש לגוף מפות ניווט לפעולה. הוא שומר את עולמו הפנימי פתוח לעדכונים שוטפים ומפרש את המידע בצורה נבונה. עולמו הפנימי משקף בצורה נאמנה יותר ויותר את העולם החיצוני, ואיכות מפות הניווט שלו משתפרת בהתמדה. המיינד מספר לעצמו- "המציאות היא המורה ואני התלמיד". תבונתו של המיינד מוליכה לתחושת בטחון הולכת וגוברת של האדם בחיים."