את המאמר הזה אני כותבת מתוך עיצומו של "הגל הנמוך" (Low end of the wave)
או "נומך הגל"… בזה אין ספק.
כל הסימפטומים מעידים על כך:
מצב רוח ירוד, מלנכוליה, מחשבות מיואשות או ירודות מהרגיל,
אכילת יתר רגשית, נטיה להאטה בעשייה … וכו'.
זו הדרך הכי טובה לכתוב חיבור שכזה, על איך להיות בגל הנמוך,
כי מכאן אני יכולה לראות בדיוק איך זה מרגיש, ואיך אני נוהגת בתוך זה.
אחד הדברים ששיטת יומן-דיזיין עשתה בשבילי, זה לאפשר לי הסתכלות חדשה
על הרגשות שלי כגל שעולה ויורד, בלי שליטתי.
יומן-דיזיין מאד ברורה בהנחיה שלה לגבי העניין הזה- רגשות ומלנכוליה באים והולכים,
ואין צורך להילחם בכך או לנסות לשנות זאת, אפשר פשוט לתת לזה להיות.
זו צורת חשיבה ממש "מהפכנית" עבורי,
כי כאשר מצב-הרוח ירוד, והדברים מתחילים להיראות באור שלילי יותר,
קשה מאד שלא לראות את זה ככישלון אישי…
הנטיה שלי הייתה להתנגד לכך, להאמין למחשבות השליליות שעולות במצב כזה,
מה שהיה מחמיר את המצב אף יותר.
באורח פלא- ההסכמה והאפשור של כל מה שקורה בירידה-
מאפשר לה להתקצר, ואף לגרור איתה פחות תופעות לוואי ארוכות-טווח.
זה הוא גילוי אמיתי. הוא לא פשוט, כי אנו באמת לא רגילים לחיות כך.
העניין הוא- שהגל הנמוך באמת מרגיש רע מאד… במיוחד כשמתנגדים אליו.
זה לא כיף להרגיש רע, לחשוב מחשבות מיואשות ואפלות, לאכול יותר מידיי (במקרה שלי), ולהרגיש צורך להיות לבד…
זה לא חברתי, זה פחות יצרני (אם כי יכול להיות יצירתי), ולפעמים זה מעורר דאגה.
_____________
הכוונה שלי בחיבור הזה היא להתייחס לשאלה- איך לעשות את זה?
איך לעבור את "הגל הנמוך"? איך זה נראה, ואיך זה מרגיש- להיכנע לו?
אז הנה כמה נקודות לעניין:
- להרפות את הגוף
כשיש גל רגשי נמוך, עוברות בנו תחושות, רגשות ומחשבות שאנו לא רוצים כ"כ שיעברו בנו.
כנגד זה, עולה התנגדות, וזה מתבטא לרוב בעצירת הנשימה, והקשחת שריריי הגוף.
לכן, דווקא במצב זה, אני ממליצה לנסות ולרכך ולהרפות את הגוף ככל האפשר.
הריכוך של שרירי הגוף הוא הרגל נרכש- אבל הוא הרגל טוב, כי ככל שנרכך את הגוף, כך הגל יעבור בו בצורה חלקה ובריאה יותר.
(ראו גם על ריכוך הנשימה בהמשך).
- להיות ברגע הזה
במצב של גל נמוך, כל מחשבה על מטרות גדולות, או על משמעת נוקשה, או על דד-ליינים מוגדרים… יכולה רק להלחיץ.
במצב-רוח ירוד, עדיף להיות כמה שיותר כאן-ועכשיו.
גם ככה הרי הגוף לא ממש רוצה לקפץ ולייצר… אז עדיף להניח למטרות, ופשוט להיות.
נסו להרהר על כך שבעצם- אין מיימד זמן. חשבו על הזמן כמשהו נוזלי יותר.
אני יודעת שזה עשוי להישמע מוזר, אבל זו גישה שיכולה לעזור מאד, לחשוב על כך שאין זמן, אין עבר ועתיד, יש רק הרגע הזה.
התרכזו בלהיות כמה שיותר בשלום עם עצמכם ברגע הזה בלבד.
- עשו מה שנכון לכם (כרגע)
ועכשיו, כשאתם "ברגע הזה"… הרבה יותר קל לשאול את עצמכם-
מה נכון לי לעשות? לא נכון בשביל להשיג… בשביל מטרה…
אלא מה מרגיש לי כרגע נוח, זורם ונכון?
תנו לגוף שלכם להוביל אתכם מרגע לרגע, ולהראות לכם בלי מילים, מה בא לו לעשות?
אולי זה לצפות בסדרה, אולי לקרוא, אולי לנגן או לצאת להליכה.
אולי לטבול באמבטיה… אולי לבכות בכי טוב?
אם אינכם יודעים, עברו בראשכם על דברים שלרוב מזינים, מהנים או מרגיעים אתכם (בלי תוצאות מצערות) …
מה מבין הדברים האלו ירגיש פשוט ונעים לעשות עכשיו?
- נשמו- אבל לא "בכוח"
בזמן גל רגשי נמוך, תבניות הנשימה שלנו משתנות.
חלק גדול מזה הוא התנגדות לירידה הזו, כעס עליה ועל עצמכם,
וחלק מזה- הוא מאפיין של הגל הרגשי עצמו.
לכן- אנו צריכים לפתח רגישות ותבונה נשימתית במצבים כאלו.
נסו מידיי פעם להרגיש את הנשימה שלכם, ושאלו-
איך אני יכול לרכך קצת יותר את הנשימה.
איזו נשימה תתמוך בי במצב הזה, ותאפשר לי לקבל את המצב?אל תפעילו כוח רצון רב- אלא הפעילו רגישות תחושתית…. לאט לאט תלמדו כיצד לנשום קצת יותר טוב, וזה יעשה הבדל גדול.
- זה יכול להשתנות בכל רגע
כאשר לומדים לזרום עם גלים רגשיים, רואים תופעות מאד מעניינות.
במשך הזמן אפשר לראות, איך גל רגשי מאתגר ומאד לא נעים, הופך בהרף-עיין לגל של יצירה, של עשייה, או של שיתוף מקרב עם הזולת.
זה לפעמים משתנה כ"כ מהר, שזה נראה כמעט "פסיכי"…
או שזה יכול להיות ממש "מעורבב"… יש תקופות מסוימות שגלים רגשיים מתחלפים ביצירה, ואז הקלה, ואז שוב ירידה רגשית, וחוזר חלילה.לקח זמן ניכר עד שהתפיסה שלי לגבי זה השתנתה, והפסקתי להאמין למחשבות שליליות או מפחידות שעולות בתוכי כמו: "את פסיכית לגמרי" או "משהו לא בסדר איתך".
אנו פשוט מתרגלים ל"פסיכיות" הזו במשך הזמן… ומצליחים לכלול אותה כחלק
מהתפקוד התקין שלנו בעולם.
ואולי זה נשמע מוזר אבל… בשביל זה יש גם חברים…
תמיכה מחברים שנמצאים גם בתהליך, ולומדים לקבל את מצבי-הרוח שלהם,
ושיתוף חוויות עימם, יכולה להרגיע מאד, והיא מתנה שאני מאד מעריכה.
לסיום, אפשר גם להוריד את "המדריך למתפרק", שנכתב גם הוא בזמן גל רגשי עוצמתי שחוויתי, ועוסק בערך באותו עניין.
מה שמזכיר לי- עשייה יצירתית יכולה להוות הקלה גדולה בזמן גל-רגשי או גל מלנכולי.
אבל בתנאי שמתמסרים לתהליך היצירה עצמו ולנוכחות בתוכו- ופחות חושבים על התוצר או התוצאות.
זרימה נעימה …
הכותבת נמצאת בתהליך אישי עם שיטת יומן-דיזיין (Human Design) החל משנת 2012, וכן תהליך של מס' שנים עם המפתחות-הגנטיים (Gene keys), ותהליך חקירה עצמית והתפתחות בן 25 שנה.